אמא שלי, אתי, נולדה ב 25/11/1964 באור יהודה כמנהג יהודי לוב, אמא שלי קרויה על שם סבתא אסתר. אמא היא ילדה שנייה מתוך חמישה אחי להוריה שמחה וכלאפו נחום.
אמא הייתה ילדה שקטה ו"טובה". סבא שלי נפטר כשאמא שלי הייתה בהריון איתי ולא זכיתי להכיר אותו. את סבתא שלי שתבדל לחיים ארוכים וטובים שמחה אני מאוד אוהבת, אני אוהבת לבקר אותה והיא דואגת לפנק ולהאכיל אותי במטעמים טריפוליטאים טעימים. כבר בילדותה אמא שלי אהבה לצייר.
אחרי קורס חובשות בצבא, אמא שלי שובצה בבסיס שבו אבא שירת וכבר ביום הראשון היא הכירה אותו. אמא מספרת שמאותו רגע, אבא לא עזב את המרפאה והיה מגיע אליה מידי יום עם ממתקים. בתום השירות הצבאי אמא השתחררה ומיד נישאה לאבא. אחרי הנישואין הוריי גרו בראשון לציון, בגיל 21 אמא שלי ילדה את אחותי הגדולה - שירן, כעבור 3.5 שנים אמא ילדה את אחותי - אופיר. זמן קצר אחרי הלידה של אופיר הוריי עברו לגור במעלה אפריים למשך 4 שנים. ולאחר מכן עברו לבית שבו אנו גרים עד היום - בראש העין.
אמא מאוד אוהבת את המשפחה ומוכנה לעשות בשבילנו הכל.
לאמא תחביבים שהיא לא מוותרת עליהם, כבר מעל עשר שנים שאמא יוצאת 
עם חברות שלה לטיולי ג'יפים בסופי שבוע בארץ ובחו"ל, המתנות שאמא שלי בוחרת ליום ההולדת שלה הם צלילה, צניחה וכאלה... אמא שלי גם מציירת באופן קבוע. 

אבי חנניה (מאיר) וייס נקראה כך על שם סבתו חנה אשר נספתה בשואה. אמו-סבתי לא ידעה בנות ולכן בהיותו הילד הקטן ניתן לו השם חנניה השם מורכב מי שמה של סבתו חנה ושם אדוני יה.
אבי נולד גדל והתחנך בעיר בראשון לציון. אבי היה שחקן פעיל במספר ענפי ספורט כדורגל, כדוריד וכן היה שחקן שח מצטיין. אבי חובב ספורט ובעברו היה שחקן מצטיין אבי אוהד את קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב ומלווה אותה עד היום ואני איתו. עם גייסו לצה"ל 1977 ניכר היה לדעת שעתידו נקשר לצבא.
אכן אבי שירת בצבא ההגנה לישראל 30 שנה וחמש השנים האחרונות לאחר שחרורו ממשיך להתנדב בשירות מלואים פעיל במשך מספר חודשים בשנה. אבי זכה לעיטורים רבים במהלך שירות עוטות הצטיינות וביניהם מצטיין שר הביטחון והרמטכ"ל (יצחק מרדכי שר הביטחון והרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק ז"ל). את אהבתי לצבא ולארץ ישראל רכשתי מאבי במהלך ביקורי ביחידות בהם שירת אבי.

מרכז העולם של אבי הוא הבית שלנו אני ואחיותיי ואמא שלי שהיא בשבילו עולם ומלואו.
לאבי ארבע אחים (לא כולל אותו)  אברהם, זאב, אליעזר וישראל. בין כל האחים קיים קשר מיוחד במינו. הם כלקרובים ואוהבים ובקשר טלפוני יום יומי. אני מאוד אוהבת את האחים של אבא - דודיי אני חושבת שהם מאוד מיוחדים, מוכשרים, חכמים וחמים. לכל אחד מדודיי סיפור חיים משלו.  שני דודיי הגדולים ניצולי שואה, אחריהם אליעזר קצין בעל עבר קרבי עשיר לחם במלחמות ישראל בגבורה ונושא עימו סיפורים למכביר, ישראל הינו הדוד המשכיל ביותר, עוד כיום במשרד מבקר המדינה בתפקיד בכיר ועושה שם חייל. במקור הם שבעה אחים (כולל אבי) אך שניים מהם צבי ומשה נספו בשואה שהם רק בני ארבע ושש.

אבא שלי בעל ידע עשיר בהיסטוריה של ארץ ישראל, בתנך ובספורט. מבחינתי, כל יום עם אבא הוא יום חוויתי לימודי. כל יום אני לומדת דברים חדשים, מעניינים ומרתקים מאבא, כפי שציני הידע הרב שלי הוא בזכות האבא המדהים שלי.